אחריות ממשלתית ואחריות מיניסטריאלית



אחריות ממשלתית – במשטר פרלמנטרי האחריות המשותפת של הממשלה 
כלפי הכנסת באה לידי ביטוי באחריות משותפת לממשלה כולה (רה``מ והשרים),
אחראיים על מה שהממשלה עושה. הממשלה כולה נושאת באחריות לכל ההחלטות והפעולות שקיבלה,
כגוף אחד, ואין הם יכולים לחלוק על פעולות רה``מ או על פעולות שרים אחרים שהתקבלו בהצבעת רוב הממשלה. 
כלומר שר המתנגד להחלטות הממשלה, יכול להשאר בממשלה ולהיאבק בתוכה נגד ההחלטה, 
אך אין הוא רשאי לצאת בפומבי נגד החלטות הממשלה. אם הוא מעוניין לצאת נגד החלטות הממשלה, 
עליו להתפטר ממנה. שר בממשלה או חברי כנסת הנמנים עם סיעה של שר,
שהצביעו במליאת הכנסת נגד הצעת הממשלה, או נמנעו מההצבעה בלי שקיבלו את הסכמת 
הממשלה לצעד זה, דינו/ם כמי שהתפטר/ו מהממשלה. כלומר השרים וכן נציגי הסיעות של השרים בכנסת,
חייבים להצביע בכנסת בעד החלטות הממשלה (הבעת אי אמון אינה מתקבלת כלפי שר בודד אלא כלפי הממשלה 
כמכלול).
 
אחריות מיניסטריאלית – אחריות זו מוטלת על כל שר הממונה על ביצוע מדיניות משרדו 
ועל המנגנון המבצע את התפקידים שתחום משרדו. השר אחראי לכל מה שנעשה בתחום משרדו,
בין אם הדבר נעשה בידיעתו ובין אם לא. אפילו דברים שנעשו במשרדו בניגוד למדיניותו הכללית ובניגוד להוראותיו, 
הם באחריותו. אחריות מיניסטריאלית באה לידי ביטוי גם כלפי הכנסת. 
הכנסת וועדותיה רשאיות לחייב שר להופיע בפניהן. משמעות הדבר שהשר חייב להסביר כל מה שנוגע למשרדו. 
השר הוא המדווח לכנסת או לוועדותיה, והוא הנושא באחריות של פעילות משרדו. 
העקרון של קיום אחריות משותפת של הממשלה בפני הכנסת מבוסס על עקרון הפרדת הרשויות, 
משום שהוא מגדיר יחסי גומלין של איזונים ובלמים בין הרשות המבצעת ובין הרשות המחוקקת

© מבחנים, 2011-2012.