מעמדה של ירושלים בתקופות העות’מאנית והבריטית



 

המאבק והיריבות בין העדות הנוצריות בעניין המקומות הקדושים לנצרות סביב שאלת החסות עליהן נבעו מדאגתם של הנזירים והכמרים תושבי העיר לזכויותיהם של עדותיהם במקומות הקדושים. היריבות הבולטת ביותר הייתה זו שהתנהלה שנים רבות בין המסדר הפרכסיסקאי לבין הכנסייה היוונית אורתודוקסית על הזכויות בכנסיית הקבר. מעצמות אירופאיות התערבו בכל כוחן כאשר גברה השפעתם של השגרירות האירופית בקושטא והפרנצ’ זכו לשורה של שהעניקו גושפנקא רשמית לזכויותיה באתרים מקודשים בכנסיית הקבר ובסביבתה שבאו על חשבון יריביהן. המאבק בין הצדדים על הבעלות שעוברת מיד ליד מעביר את זירתו לקושטא שם מתערבות גם צרפת וונציה שמנסות כוחן למען הנצרות הקתולית.
לאורך כל תקופת השלטון העות’מאני בירושלים נמשכו התככים סביב שאלת החסות על המקומות הקדושים. השלטון העות’מאני לא התיימר להכריע בשאלה העקרונית למי שייכות הזכויות השנויות במחלוקת.
השלטון העות’מאני התייחס לכנסיות הקבר כאל נכס ששייך לאימפריה העות’מאנית שנמכר לכל המרכב במחיר.
בסוף המאה ה-17 נכנסו למערכה בנוסף, לצרפת וונציה גם רוסיה ואיטליה והסכסוך הלך וגבר. הסולטן סולימן השני


© מבחנים, 2011-2012.