סיכום על הסיפור סרוויס צכי



דמות האב:

המספר מתאר את אביו בתחילת הסיפור (בעייני המבוגר שלו) כאדם כישרוני משקיע עובד קשה מאוד ישר לב ואדם גאה. יחד עם זאת הוא אומר ע"פ הרגשתו"- מה שמעניק לתיאור האב מעמד אירוני האב מצטייר כאדם מריר שתלטן אובססיבי לגבי צורה אלים חי בתחושות כישלון והחמצה שאשמים לה אחרים- אותם הוא מתאר כקטנוניים.

 

דמות המספר:

המספר הוא כאמור דמות ביצירה הספרותית המדווחת הדוברת ולעיתים גם מפרשת לקורא את החומר הנמסר על ידה. תיווך זה נעשה באופן גלוי ו/או סמני. בד"כ המספר מתפקד רק כאמצעי המאפשר את קיומו של הסיפור. נהוג להבחין בין מספר שחי בתוך משור החיים הנמסרים על ידו לבין מספר הנמצא מחוצה להם. המספר מסיפורינו נמצא בתוך מישור החיים ולכן הוא מספר גיבור (כלומר מספר את הסיפור דרך עיניו שלו והוא מוסר ומגלה את מעשיו ועולמו הפנימי).

דמות המספר- מבוגר המשחזר אירוע טראומטי מעברו המאורע הוא המשחק עם הסרוויס ושבירתו המספר מתאר את דמות האב משתי נקודות ראות- שלו כמבוגר ושלו כילד.

משמעות הסרוויס עבור כל אחד מבני המשפחה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסרוויס.

 

 

 

דייר: מתנת פרידה לבעלי הבית שאצלם גר, מתנת הוקרה.

 

אבא: הסרוויס מייצג עבורו את כל מה שהיה ראוי שיהיה לו ולא ניתן לו בזכות ולא בחסד. בעייני האב הסרוויס מייצג ומסמל עולם אחר שונה מהעולם בו הוא חיי תרבות אירופאית אצילית שבה יש מקום ליופי למותרות ולשלמות תרבות השונה בתכלית מזו בה הוא חיי= צפופה דחוסה שבה נמצאים בערבוביה רהיטים שונים.

 

סבתא: לסבתא יש את הראייה הרציונאלית היא מתפעלת מיופיו של הסרוויס אך גם אומרת תשתמשו בזה ואם זה ישבר אז זה יהיה למזל.

 

אמא: שנטלה אותו לידה בפחד וכמו על כורחה

כאילו חששה שיתמוסס בידיה, ניכר בה הקול של הדאגה ואפילו אי שביעות רצון אבל היא קיבלה עליה את הדין. משפטים אלה מראים כי מבחינת האם הסרוויס הוא עול הוא מסמל את פחדיה .

 

המספר: משחק. הילד נמשך אל הסרוויס בשל יופיו ובל היותו משהו יוצא דופן בביתו אך היה ער ליחס הדמויות האחרות בבית כלפיו ולכן התייחס אליו בזהירות כאל משהו קדוש.

 

 

רמז אפי: רמז אומנותי שכיח וכבד ערך ביצירה פרטים מסוימים משובצים במהלך היצירה (בהתחלה) ומתפתחים ומתממשים רק בהמשך או בסוף היצירה. (רמז מטרים רמז מקדים)

 

מבנה הסיפור:

האירועים בסיפור מתוארים ע"פ סדר התרחשותם:

חלק א'- קבלת הסרוויס: אקספוזיציה- תפקידה ליצור מטח אצל הקוראים המתח נוצר בעקבות הבלטת המשמעות המיוחדת שהאב מייחס לסרוויס גם חרדת האם מגבירה את הציפיות וכן תגובתה של הסבתא שתמשו ושברו למזל מהווה תמרור שכן

  1. לא משתמשים בסרוויס הוא מוצג לראווה

  2. שבירתו אינה מביאה מזל טוב .

חלק ב'- המשחק בסרוויס ושבירתו- יוצר השהייה להגברת המתח

  • תיאור שגרת יום שישי

  • תיאור המשחק בסרוויס

  • תיאור הווידוי שמביא תחושת פורענות מתקרבת

חלק ג'- השיא- העונש הקשה וחסר פרופורציה שסופג הבן מאביו תיאוריו הקשים של האב והתנהגותו- כהתנהגות חייתית או כהתקף שיגעון

בסיום הסיפור מתואר האב כ"פגר של חייה" לאחר שכילה את זעמו בבנו האם מתמזגת עם אפלולית הבית מתוך האפלולית עולה תמונה בהירה סבתא מדליקה נרות שבת בחדרה המואר תמונה המרמזת על

מימוש אפשרות שונה שיש בה יסודות מרגיעים.

 

השוואה בין סרוויס צ'כי לכף יד רשעה:

 

קריטריונים

סרוויס צ'כי

כף יד רשעה

 

דמות האב

 

איש עצבני ומריר בעל תאווה לשלמות מרגיש שהוא לא מקבל את התמורה לעבודתו הקשה

הכאת ביתו נטעה בחינוך

היחסים בין הילד לאב

הילד מצפה ליחס מהאב אך הוא לא מקבל אותו

ישנה קרבה לפני המכה אך לאחר שהאב הכה את ביתו היא מרגישה מאוימת

מה ידוע על דמות הילד

חי בבית מסובך- אמא אנמית אבא שתלטן הסבתא היחידה שמתנהגת באופן נורמאלי

לא יודעים פרטים רבים

יחס החברה והמשפחה

מעלימים עין האמא מבקשת מהאב שלא יפגע לילד בראש

צוחקים על הילדה

 

אקספוזיציה:

דמויות- אבא אמא ילד סבתא

בעיה- הדימוי העצמי של האב

זמן- לא מצוין

מקום- בבית (+תיאורו)

רקע: ניתן ע"י פירוט הרגשתו של האב מנקודת מבטו של המספר (הילד)

 

עלילה:

מתחילה עם קבלת הסרוויס מהדייר+ תגובת המשפחה

נקודת שיא: השבירה אח"כ כניסת האב הביתה +תיאורו תגובתו לשבירה+ המכות = נקודת שיא.

 

סיום:

אחרי המכות+ הדלקת נרות

 

מבנה הסיפור:

אקספוזיציה- פרטי המידע הנתונים לקורא כגון: דב זמר

דמויות: הצגת דמותה של ליזל שהיא הדמות העיקרית ויחסה עם בעלה

 

סיפור המעשה:

האירועים המתרחשים בעלילה לפי סדר כרונולוגי

"נהנה ערב אחד..."

-הצעת הכרטיסים לנשף פירוט ההכנה לנשף ( קניית שמלה+ השאלת מחרוזת)

תיאור ההכנות בונה ציפיות אצל הקורא לקראת הנשף אירוע מרכזי בחיי הזוג

 

המפנה:

כשהעלילה משתנה באורח פתאומי

המפנה מהווה פסגה עלילתית

בד"כ מביא עימו הפתעה ולפעמים מקרב את הסוף ומוליך להתרה מתרחש בערב הנשף

תחילת הערב באושר והצלחה- תשומת לבם של כולם מופנית אליה בלש יופייה בגדיה והמחרוזת.

חשה עצמה במיטבה המשכו של הערב מוביל למפנה – מפנה שלילי המלכות לילה אחד מה שמסמל שינוי זה לבישת המעיל הפשוט והיום יומי והנסיעה בעגלה עלובה המכה האיומה מכולן נוחתת עם גילוי אובדן המחרוזת, איבוד המחרוזת מחולל תמורה מהותית בחיי הזוג מצבם הכלכלי הקשה נעשה גרוע יותר ומאלץ את גברת ליזל לצאת לעבודה

מביא אחריו 10 שנות מאמץ פיזי ונפשי תוך ויתור על החלומות.

החלום שנותר הוא לעמוד במשימת החזרת החובות הגברת ליזל מסתגלת למצב החדש והשינוי מפיח בה חיים חדשים.

 

פואנטה:

גילוי מפתיע של מובן סמוי מפנה פתאומי בד"כ עם ניסוח קולע מפתיע ותמציתי

* תגובת הקורא לסיום הסיפור היא כאב על חוסר הצדק בעולם, על הגורל האכזר השינוי במצב הכלכלי של הזוג מובן אך עדיין עצוב.

בסיום הסיפור מתברר כי כל מאמצי הזוג והירידה הכלכלית כתוצאה מאיבוד המחרוזת היה חסר טעם מיותר ונלעג.

סיום זה מביא את הקורא לשאול שאלות כמו למה זה מגיע להם? מה הטעם בשבילם?

ניתן להבין זאת כצחוק הגורל

או כטעות סתמית מה שמוביל לראיה פסימית.

 

אירוניה של גורל:

 

" לא הכל נתון בידי הגורל אישיות הגברת גורמת להתפתחות המאורעות.

הכוונה היא שבחירותיה של הגברת ליזל נובעות מאישיותה למשל

  1. מדוע להשאיל מהתחלה מחרוזת כל כך יקרה?

  2. מדוע להעלים את האמת לאחר איבוד המחרוזת ?

 

בסיפור מעוצבת מציאות חיים הנעה בין מקריות גורל וטעות לבין פעילות מתוכננת


© מבחנים, 2011-2012.