מצדה - השלב האחרון במרד נגד הרומאים



דפוסי השלטון הרומאי בארץ ישראל:

בשנת 37 לפנה"ס הומלך הורדוס למלך היהודים. הורדוס היה מלך חסות שניהל את יהודה מבפנים כלמור את האוטונמיה הפנימית ביהודה הוא היה אחראי על הכלכלה, על הבנייה ועל החוקים והשפיטה. הורדוס נחשב למלך, ידיד ובעל ברית של העם הרומאי. אסור היה לו לנהל מדיניות חוץ והוא היה מחויב לשלושה דברים: נאמנות לרומא, מיסים וצבא מתי שרומא דורשת ממנו.           רומא חילקה את הממלכה שלה לאזורים שכבשה בשתי צורות שליטה-שלטון ישיר-שליחת נציב למדינה ושלטון עקיף- מלך מתוך המדינה הכבושה ולשלוט על המקום דרכו ובכך לחסוך בהוצאות כספיות, צבא ותמנע מרידות בממלכה. הקיסר הרומי בחר דווקא בהורדוס מפני שגילה העדה לרומא והיה בנו של אנטיפטרוס שהיה מקורב לרומאים, הורדוס היה יהודי וחשבו שעצם העובדה ששמים מלך יהודי שישלוט על יהודה זה ימנע מרידות, ביהודה ישבו גם נוכרים והיה חושב שיהיה מלך שידע להסתדר איתם כי הורדוס אהד את התרבות האלינסטית והיה בקשר טוב עם הנוכרים.

 

הסיבות למרד הגדול והעמדות השונות בוויכוח על היציאה למלחמה ברומאים:

א.התנהגות הנציבים האחרונים ביהודה מ26 לספירה ועד 66 לספירה בשנים אלו שלטו נציבים שלא היו רגישים לאמונה המונוטאיסטית.וחלקם היו ממוצא יווני נוכרי, אחד מהנציבים היה אפילו אנטישמי, הנציבים האחרונים דירדרו את היחסים.                                                                                                                                          
  *פונטוס פילאטיס הכניס את צבאו לירושלים עם דגלים שיש עליהם את תמונות הקיסר שזה נוגד את היהדות הוא לקח כספים מבית המקדש על מנת לבנות צינורות ביוב, הכניס תמונות ופסלים מזהב לארמון הורדוס שנמצא בירשולים.                                                                                                                        *קליגולה הקיסר ביקש שיציבו פסל זנה בבית המקדש לכבודו.                                                                                                                                                             *פלורוס הנציב האחרון הוציא כספים מבית המקדש, העם ליגלג עליו וטען שהוא קבצן, הנציב ברוסיה שם לב שהמצב ביהודה מדרדר ושולח לגיון שנהדף ע"י צבא הקנאים, המתח הדתי מתגבר מפני שהיהודים לא מוכנים להקריב קורבן לכבוד הקיסר.וזאת הייתה אות מרד.

ב.היחסים בין הנוכרים ליהודים התדרדרו והנציבים העדיפו את הנוכרים. היהודים ונוכרים התגוררו בסמוך זה לזה בפרונינקית יאודיה. היהודים נלחמו על שיווין זכויות ועל האפשרות לקיים את הדת שלהם בלי הפרעת הנוכרים. משנת 60 לספירה הנציבים העדיפו את הנוכרים בכל ריב שהיה בינהם. לפני המרד הגדול היה סכסוך בין היהודים לנוכרים היהודים טוענים שהיא שייכת להם מפני שהורדוס בנה אותה והורדוס היה יהודי אבל הנציב הכריע לטובת הנוכרים אך אמר שאם היהודים ישלמו לו הם יוכלו לקיים את הדת שלהם בלי הפרעת הנוכרים אך הנוכרים שמו ציפורים מתות בכניסה לבתי הכנסת והמובקים התחילו להיות בקיסריה ובשאר הערים המערבית והרמואים התערבו לטובת הנוכרים.

ג.בתקופת הנציבים גדלה קבוצת הקנאים שכומתה גם הסיקרים מפני שנהגו להחזיק סכינים מתחת לבגדים, קבוצה זו טענה שיש להילחם בשלטון הרומי מפני שאין לעם מלך אחר חוץ מה', ככל שהמצוקה גדלה הצטרפו יותר ויותר אנשים לתנועת הקנאים והם פעלו לנצח שני הקבוצות הגיעו למסכנה שצריך למרוד ברומא יחד, הקבוצות גברו והתחזקו לאחר שהם הביסו את הליגיונות הסורים שבאו לעזות פולטוס.

ד. החברה היהודית הייתה מחולקת ל2 שכבות, מעמד גבוהה, אצולה- בעליי האחוזות והסוחרים העשירים אשר ניצלו את המעמד הנמוך ולקחו את אדמותיהם הקטנות, יחד עם זה מיסים גדולים הוטלו מיסים כבדים על היהודים שהיו במעמד הנמוך האיכרים נשארו ללא רכוש והיו "רעבים ללחם" כל זה גרם להם להקצין את דעתם ולהצטרף לקבוצות המורדים.

 

תוצאות המרד וחורבן בית המקדש:

מהרגע שיהודה הופכת לפרובינקיה מצבה הולך ומדרדר רואים מתחים בכל תחומי החיים שמובילים לבסוף למרידה של העם היהודי בפרוינקיה "יודיאה" בשלטון הרומי.בשנת 66 לספירה ההתנגדות היהודית לרומא בשיא שלה והתוצאה רומא שולחת ליגיונות צבא וכובשת בזה אחר זה את הגליל , ירושלים, מגיעה להר הבית ומאיימת על היהודים שהיא תשרוף את בית המקדש.לבסוף רומא עולה על הר הבית ושורפת את בית המקדש (חורבן בית המקדש השני).

 

מצדה-השלב האחרון במרד נגד הרומאים:

הרומאים לא הסתפקו בכיבוש ירושלים, הם שאפו לעקור מן השורש את קבוצות המורדים. אך גם הקנאים לא ויתרו וברחו למדברים והתבצרו במבצרים. המבצר הגדול בו היו היה מצדה, מבצר שנבנה ע"י הורדוס. במצר זה התבצרו 960 איש ובראשם עמד אליעזר בן יאיר, המתבצרים הכינו את עצמם לקראת המתקפה של הרומאים. הרומאים ניסו לפרוץ את המבצר במשך חמישה חודשים. אך ניסו לפרוץ את המבצר במשך חמישה חודשים אך אנשי מצדה נלחמו בהם, זרקו אליהם פחי שמן רותים והפילו את הסוללות שהציבו על חומות המצדה. הרומאים בנו דיק סביב מצדה על מנת לנתק אותם ממים ומזון הרומאים הציבו סוללה על החומה המערבית אך הנוצרים הקימו חומה מעץ לקבל הגנה חזקה יותר הרומאים שרפו את החומה אך בהתחלה האש פנתה לכיוונם ואימה לשרוף את ציודם לאחר מכן כיוון הרוח השתנה ושרף את החומה . אליעזר בן יאיר כינס את הלוחמים במצדה ונאם בפניהם ובנאום תיאר מה יקרה אם הרומאים יתפסו אותם, הבנות יאנסו הגברים ירצחו אליעזר הציע התאבדות קבוצתית על מנת לשמור על כבוד העם היהודי וכבודו של ה'. הוא ביקש מהנוצרים להשאיר את המים והמזון במצדה כדי להראות שהם לא נכנסו אלא מתו מות גיבורים. שהרומאים הגיעו אל פסגת מצדה מצאו את המזון המים וההרוגים, רק שני נשים וחמישה ילדים ניצלו, הם אלה שסיפרו את סיפור מצדה. מצדה נכנעה בשנית 93 לספירה, הקנאים החזיקו בה כ-6 שנים.

 


© מבחנים, 2011-2012.