זמר נוגה / רחל - סיכום




מילות השיר "זמר נוגה"
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.


ניתוח השיר
זהו שיר געגועים לאהוב, שבמרכזו משאלת האדם לפגוש את יקירו. שם השיר מהווה אוקסימורון: זמר, שיש בו שמחה, לעומת 'נוגה' – צער ויגון. ייתכן כי כל עוד יש תקווה לפגוש את האהוב, ההמתנה לו הופכת לסוג של עצב נעים. השיר נפתח בשאלה "התשמע קולי..." – קריאה ארוכה ומתמשכת, אשר ספק אם היא נשמעת, ומסתיים בהבטחה לחכות עד סוף הימים לבוא האהוב.

ניתן לזהות שני מעגלים בכתיבתה של המשוררת רחל: מעגל האני, הדובר, הנתון בעולם בו הוא מוגבל, ומעגל חיצוני, שמתאר עולם מלא תקוות וחוויות.

הבית הראשון נפתח בשאלה "התשמע קולי רחוקי שלי, התשמע קולי באשר הנך", שיש בה בקשה לשמיעת הקול, מה שמדגיש את הריחוק, הפיזי או הרגשי בינה לבין האהוב. "קול קורא בעוז, קול קורא בדמי" ; שורות אלו מלמדות על הדרכים השונות בהן פונה הדוברת לאהובה הרחוק ממנה – פעם בעוצמה ופעם בשקט, במטרה להגיע לאהובה. הבית בנוי כשאלה ארוכה בנימת תחינה ותפילה – "ומעל לזמן מצווה ברכה?".
בבית השני מתארת הדוברת את המציאות האוניברסלית ואת אורחות החיים, ותיאור זה מעביר את המוקד מהחוויה האישית לאמירה הנוגעת לגורל האדם בעולם. הבית הזה הוא המעגל הרחב, שמסביר ומתאר את דרכו של העולם, ובכך רואים את ההשלמה עם הגורל ואת המוגבלות של האדם – "מבקש אדם אך כושלות רגליו", לא יוכל למצוא את אשר אבד". היות ותבל כה גדולה ואילו האדם קטן וחלש, זה טבעי שהוא ייכשל בניסיונותיו השונים ויחווה את אכזבת הכישלון שבבסיס האובדן. צורת הביטוי בבית היא כללית ולא אישית, כדוגמת המילים "מבקש אדם".

בבית השלישי חוזרת הדוברת לדבר בגוף ראשון. הבית עוסק רבות בעניין המוות והדוברת מרגישה כי יום מותה קרוב – "אחרון ימי קרוב", "דמעות פרידה", "יכבו חיי". השורש הבולט הוא ח.כ.ה ("אחכה", "כחכות"). המילים: "כבר קרוב היום של דמעות פרידה" עשויות לרמוז למוות קרוב, ואף על פי כן, היא מבטיחה לחכות עד יום מותה, כפי שחיכתה רחל אימנו במשך 14 שנים לאהובה יעקב אבינו. ההקבלה לרחל אימנו מלמדת על אופטימיות, שהרי בסופו של דבר היא זכתה להתאחד עם אהובה, מה שלא מצוין בשיר ובהתחשב בתחושת המוות המורגשת והמודגשת. הדימוי לרחל אימנו נובע כנראה מהשם הפרטי הזהה ומהסבל המשותף.

אמצעים אומנותיים
1.אנאפורה (חזרה): חזרה עלמילה או על מספר מילים בכדי להדגיש ולהבליט מסר כלשהו. בשיר יש חזרה על המילה "קול" בצירופים שונים – "התשמע קולי", "קול קורא", "קול בוכה"... הקול הוא אמצעי הקשר בין בני האדם ובשיר זההדוברת מייחלת שאהובה שומע את קולה.

2.ניגוד: בשיר יש ניגודים רבים שיוצרים אווירת מתח בשיר. "קרוב – רחוק", "רחוקי – שלי" וכו'... בנוסף, ישנם משפטים או רעיונות שלמים שמנוגדים זה לזה, כדוגמת קול שקורא בעוז ובעוצמה לעומת קול חלש מלווה בבכי, או רצון האדם ושאיפותיו כנגד לכישלון ולחוסר היכולת לממש את השאיפות.

3.אוקסימורון: דבר והיפוכו, מונח המורכב משני מרכיבים הסותרים זה את זה, שצירופם יוצר משמעות חדשה מעבר להיגיון. בשיר זה האוקסימורון הוא בכותרת – "זמר נוגה".


© מבחנים, 2011-2012.