תהילה / שי עגנון סיכום



תהילה / ש"י עגנון

 

"תהילה" הינה נובלה (סיפור בינוני) המגולל את פרשת חייה הסבוכים של הדמות הראשית בה, תהילה.

אנו מכנים סיפור זה  סיפור דמות בשל העובדה תהילה הינה ציר מרכזי בו.

עלילת הסיפור מתרחשת בשני צירי זמן שונים: א.ההווה- בו נפגש המספר (מספר עד) עם תהילה, לומד להכיר אותה ונחשף לסיפור עברה.

ב. העבר- בו מגוללת תהילה את סיפור חייה.

מבחינת מבנהו אנו מכנים סיפור זה "סיפור מסגרת" שכן תחילתו בהווה הסיפורי, מרכזו בסיפור העבר וסיומו שוב בהווה הסיפורי (מות תהילה).

עלילת הסיפור בהווה:

מתמקדת בשש פגישות בהן פוגש המספר את תהילה:

פגישה ראשונה: באקספוזציה, כאשר המספר מחפש את ביתו של החכם הירושלמי, ופוגש את תהילה סוחבת את כדי המים. היא המוכנה להראות לו את בית הצדיק, אך לא מוכנה לקבל עזרה בסחיבת אותם כדי מים כבדים, שכן לטענתה הדבר ימעיט במצווה שהיא עושה עבורו.

פגישה שנייה: בביתה של הרבנית הזקנה, אותה בא המספר לבקר שכן היא סבתו של חבר, איתו הוא לומד בחו"ל. בשליחותו של אותו חבר הוא בא לדרוש בשלומה. בבית הזקנה הוא פוגש שוב את תהילה ומסתבר שהיא סועדת את אותה רבנית חולנית ועוזרת לה בצרכי הבית.

פגישה שלישית: בכותל המערבי. כאשר המספר בא להתפלל במקום הוא רואה את תהילה מתעמתת עם חייל בריטי שאסר על זקנה אחרת לשבת ליד הכותל ולהתפלל. תהילה מצליחה לגרום לו להשיב לאותה זקנה את השרפרף שתוכל להמשיך להתפלל.

פגישה רביעית: שוב בביתה של הרבנית הזקנה.

פגישה חמישית: פגישה אותה יוזמת תהילה. כאן היא מבקשת מהמספר לכתוב את איגרת המחילה עבור שרגא.

פגישה שישית: תהילה מספרת את סיפור חייה ( בפגישה זו מתחיל סיפור העבר)

"פגישה שביעית": למחרת כתיבת המכתב מגיע המספר לבקר את תהילה, אך מגלה כי בלילה היא נפטרה מן העולם, ולכן פגישה זו למעשה לא מתקיימת. זו פגישה חסרה. 

 

הפגישות עם המספר בעלילת ההווה חושפות  בגילוי איטי את עולמה הנחבא של תהילה. המספר סקרן בעיקר לגבי פן אחד ומרכזי בדמותה- מדוע היא מרבה כל כך בעשיית צדקה? מדוע היא מקבלת את כל ייסוריה באהבה? הייתכן שאישה בגיל כה מופלג מסוגלת לפעול באופן בו היא פועלת?.

בפגישה השישית, בה מתואר סיפור העבר של תהילה, אנו מקבלים תשובות לשאלות אלו.

 

עלילת הסיפור בעבר

 

תהילה אורסה בגיל צעיר לבחור בן- גילה בשם שרגא. למרות שהשידוכין נעשו ללא כל התחשבות בזוג הצעיר, התאהבו השניים.  בערב כלולותיהם גילה אביה של תהילה כי שרגא הוא חסיד וביטל מיד את האירוסין (קרע את שטר הכתובה). אביה של תהילה, שהיה מתנגד, לא היה יכול להעלות על דעתו כי בתו תינשא לחסיד.

בטרם חלף זמן רב הוא מוצא לתהילה חתן חדש היא נשאת לו במצוות אביה, ואינה פוצה פה בעניין אהובה שנלקח ממנה. משפחתו הנבגדת של שרגא נאלצת לעבור להתגורר במקום אחר, שכן כמי שבטלו ארוסיו קטנים הם הסיכויים למצוא לו כלה באותו מקום ישוב. אביה של תהילה אינו מביע חרטה על מעשיו (עניין שיהפוך למוטיב מרכזי בחייה של תהילה).

תהילה יולדת לבעלה שלושה ילדים (שני בנים ובת). היא חייה בנוחות כלכלית, שכן בעלה הופך לאיש עסקים מוצלח הופך איש עסקים עשיר.החיים מתנהלים בנוחות רבה עד שסדרת אסונות פוקדת את המשפחה: שני בניה של תהילה מתים טרם הגיעם לגיל מצווה (האחד טובע בביצה והשני נטרפת דעתו), ואילו ביתה מתנצרת. מיד עם מות הבנים חשה תהילה שחטא גדול רובץ על המשפחה, ומקשרת זאת לעובדה שאביה לא ביקש מחילה וסליחה משרגא על מעשיו(נהוג היה ביום הללו, כי זה שביטל את הנישואים היה עליו לבקש סליחה מן הצד שנפגע, דהיינו משרגא).

 

היא שולחת את בעלה לחפש אחר אותו שרגא, אך הוא לא מוצא אותו(האירוניה היא שעם החיפושים מתברר כי שרגא הפך מתנגד ואילו בעלה של תהילה הופך חסיד). במהלך החיפושים מת הבעל, ותהילה עוזבת את ביתה בגולהומתיישבת בירושלים. מנקודה זו של חייה היא מפנה את רוב מרצה וממונה לעשיית צדקה, וכמו כן לעבודת ה', שכן תחושתה היא שרק כך תוכל לכפר על מעשי אביה, ובעקיפין על מעשיה וכך תשיג מחילה משרגא.

כעת ברור לנו הקוראים, מדוע עסוקה תהילה בעשיית צדקה בהווה. אנו מבינים מדוע סירבה לקבל עזרה בסחיבת דליי המים, וכמו כן מדוע היא עוזרת לכל אדם גם אם אינו ראוי לכך ( ראה:הרבנית הזקנה), שכן בעשיית המצוות היא רואה דרך לכפרה ומחילה מלאים.

ברגע שתהילה מחליטה כי מעשי הצדקה שעשתה ראויים להביא לכפרתה בפני ה' ובפני שרגא היא מבקשת מהמספר לכתוב לה שטר מחילה אותו תיקח עימה ביום מותה. בנקודה זו של העלילה אנו שבים להווה הסיפורי.

המספר כותב לתהילה את שטר המחילה, וקובע פגישה עמה למחרת היום (פגישה שביעית). באותו לילה "בוחרת" תהילה למות. מראש היא מזמינה את החברה קדישא לטהרת גופתה. כה צדיקה הייתה, כך שגם במותה לא רצתה לפול נטל על איש.

סיום העלילה: בסיום העלילה מתה תהילה. נשאלת השאלה: כיצד בוחר אדם את יום מותו? הייתכן הדבר? בסיום העלילה אכן נראה כי תהילה, שסיימה את תפקידה בעולם הזה כצדיקה, מתה מתוך תחושה כי חובותיה המוסריים נסתיימו,וכעת היא יכולה לבוא אל מול בורא עולם. היא אכן בוחרת למות, דבר שמעניק לסיפור רובד של קדושה ומיסטיקה ומעלה את דמותה של תהילה בעיני הקורא לדרגה רוחנית גבוהה. תהילה בחייה ובמותה נדמתה למלאך ה', ומכאן קיימת תחושה רוחנית ליכולות המיסטיות שלה להתקרב לה' ולהפוך ולהיות אחד ממלאכיו. 

 

 

הדמויות בעלילה:

 

א. תהילה- דמות ראשית וציר עלילתי מרכזי. מדרש השם "תהילה"= הלל(שבח) לאל.

ב. המספר- דמות משנית, מספר עד שתפקידו לחשוף את סיפור עברה של תהילה

ג. הרבנית הזקנה- דמות משנית המאירה את דמותה של תהילה דרך האנלוגיה הניגודית שנוצרת בין השתיים: תהילה היא טובת לב, עושה צדקה, פניה אור ושלום (מתעניינת בכל אדם), חדרה כחדר תפילה, מספרת בשבחו של כל אדם, אוהבת את החיים בירושלים. ולעומתה הרבנית: כעוסה, רכלנית, קנטרנית, קמצנית, לא אוהבת אנשים ומרבה להתלונן עליהם, לא אוהבת את הישיבה בירושלים ומתגעגעת לכבוד לו זכתה כשישבה בגולה, חדר מגוריה מטונף ומוזנח.

דמותה של הרבנית הזקנה חשובה להעלאת דמותה של תהילה. למעשה הרבנית הזקנה צעירה בהרבה שנים מתהילה (אביה של הרבנית הזקנה היה מאורס עם ביתה של תהילה. השניים לא נשאו שכן כזכור בתה של תהילה התנצרה), אך למרות זאת מתנהלת כישישה קנטרנית וחמוצה. למרות היותה כזו, ולמרות העובדה שהיא הולכת רכיל על תהילה(מספרת למספר שהיא לא "כזו צדיקה") תהילה מקדישה את מלוא מרצה לטיפול בה. עניין זה מעלה את רוחניותה של תהילה, המקבלת כל אדם באשר הוא אדם.

ד. החכם הירושלמי- זרז עלילה. תפקידו לקדם את העלילה מנקודה אחת אל השנייה.

ה. דמויות מסיפור העבר- שרגא, אביה, בעלה וילדיה של תהילה. 

 

אלמנטים חשובים בעלילה

 

א.     האקספוזציה המרבה בתיאורים ישירים ועקיפים על תהילה מעלה את דמותה ליצור שמימי (מלאך ה').

ב.     האנלוגיה  הישרה בין תהילה וירושלים מעלה אף היא את תהילה לדרגת קדושה.(שתיהן עתיקות, טהורות, קדושות ושומרות סוד). כמו קדושתה של תהילה, כך גם קדושתה של ירושלים. תהילה המשוטטת בסמטאות העיר מדומה לאחת מאבני ירושלים הקדושות.

ג.     האנלוגיה הניגודית בין הרבנית הזקנה ותהילה-ראה הסבר לעיל.

ד.     הפתגם: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה". את סיפורה של תהילה מוליך הפתגם: " אבות     אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה", כלומר על חטאי האבות משלמים הבנים, כך משלמת תהילה על חטאו של אביה, ובניה (במותם) על "חטאה" שלה בכך שלא ביקשה סליחה משרגא. פתגם זה אף נקשר למסר של העלילה.

ה.     הסיפור כסיפור מסגרת- הווה (הפגישות בין תהילה והמספר), העבר (סיפור תהילה ושרגא), הווה(מותה של תהילה).

ו.     אלמנט היסטורי חוץ- ספרותי- סיפור החסידים והמתנגדים.היו אלו שני זרמים שונים ביהדות של המאה ה- 18 במזרח אירופה. החסידות, תנועה שהוקמה על ידי הבעל שם- טוב, האמינה בתפילה שבאה מאמונה שבלב, ולכן ניתן היה לעבוד את ה' בכל מקום ובכל דרך כמו שירה, נגינה וריקודים. המתנגדים, השמרנים, ראו בחסידות כת מיסטית ורדפוה על כך. החסידים בתקופה זו, כמו שרגא, לא חשפו את אמונתם ברבים. המתנגדים האמינו בקיום מלא של כל המצוות בדרך האורתודוקסית המקובלת. את ה' עובדים אך ורק במקומות המיועדים לכך, בבתי הכנסת, ורק בדרך של תפילה שמרנית וממוסדת. 

ז.     מותה של תהילה  המעלה את הסיפור מדרגה ריאליסטית לדרגה מיסטית.

ח.     מוטיב "הגיע לא הגיע"- תהילה כמעט מתחתנת עם שרגא, בניה כמעט מגיעים למצווה, הבת כמעט ונישאת לאבי הרבנית אך בורחת ומתנצרת, בעלה של תהילה לא מצליח להגיע בחיפושיו לשרגא. מוטיב זה מראה את גורל הקובע את חייה של תהילה, גורל המבטא את החטא ועונשו.

ט.     מוטיב המים- המים שהם סמל לטוהר וזכות מסמלים למעשה את דמותה של תהילה. את המים אנו פוגשים בראשית העלילה, כאשר תהילה סוחבת אותם בדליים, ובסיום כאשר הם זורמים ממדרגות ביתה. אלו המים אתם טהרו את גופתה לאחר מותה. המים אצל תהילה סוגרים את מעגל החיים. כמו המים, גם בחייה וגם במותה הייתה תהילה צלולה וזכה. כמו המים היא הרוותה את סביבתה במעשים טובים, וכמו צלילותם וטהרתם כך הייתה היא בחייה ובמותה.

 

 

 

מאת: נעמה לוינטל


© מבחנים, 2011-2012.